"קמתי להשתין. זה היה בערך ב9 בבוקר. הלימודים באותו היום בדרום בוטלו עקב המצב בטחוני, נשארנו אמא, אני ואחי בבית. הורדתי את המים וחזרתי למיטה, רגע אחרי זה הייתי בחלוק בחדר המדרגות עם אחי ואמי, מתאושש מהחלום שרק התחיל. האדרנלין זרם בכל הגוף למשמע הסירנה העולה והיורדת ואז לפתע הד עמוק של בום שנשמע בכל רחבי באר שבע."
עוד לפני שעברתי מקרית גת לב"ש, כשמטחי הרקטות הקטלניות נחתו רק בשדרות ומדי פעם בנתיבות, ידעתי שהם יגיעו לאשקלון ואז לקרית גת. ואכן, ממש זמן קצר אחרי כן השכנים הערבים שלנו מרצועת עזה הגיעו עד אשקלון ובתחילת המבצע גם לקרית גת. אבל באר שבע, מי יכול היה לתאר?
אמנם ניסיתי לתאר ולהרגיש את המצב העגום של תושבי עוטף עזה, להבין איך ב15 שניות בן אדם חייב למצוא מחסה שיגן עליו ממטר הקסאמים שהולך ליפול עוד רגע. אבל לא הצלחתי, זה תמיד נראה לי כל כך רחוק, כל כך "לי זה לא יקרה" (עד כמה שאני בן אדם שמתנגד לאמירה הזאת) שמדי פעם אפילו הרשיתי לעצמי לקחת את המצב בעוטף עזה כמובן מאיליו, כמצב רגיל, כפי שכבר התרגלו אליו חברי מאותם היישובים. עכשיו, אני יודע בדיוק איך מרגישים אותם אנשים שנמצאים כל יום על כוונת. ברגע הכי לא מתאים, האזעקה מופעלת, האדרנלין מתפרץ ואתה זורק הכל ורץ עם המשפחה למרחב מוגן במהירות האפשרית. וגם כשאתה מועד או נדפק עם האצבע הקטנה ברגל בתוך איזה שולחן – זה לא ממש מזיז לך עד שאתה מגיע למרחב המוגן, שם, אתה נצמד לקיר הבטון עם כל השכנים כשאף אחד לא היה מוכן לכך, האחד רטוב שרק יצא מהמקלחת למשמע הסירנה, השני מתנדנד וחצי רדום, השלישי עם סיר ביד וכו… הסירנה נפסקת ומצפים לשמוע את הבום העמוק והמהדהד, מתפללים שרק לא יקח עמו חיים ושלא יפגע בבית. אחרי זה נכנסים לדירה ורצים לחלון כדי לבדוק איפה נפל, מדליקים רדיו, אולי טלויזיה.
ישראל, לדעתי היא המדינה היחידה בעולם שכמעט כל תושביה היו בתוך טווח רקטות והרגישו זאת על בשרם, צפון הארץ תחת איום חיזבאללה ודרום הארץ תחת איום של החמאס.
הממשלה שלנו, מפלגת קדימה בייחוד גרמה לעצמה ירידה מאד תלולה במוניטין שלה, לפחות בעיני.
תחילה בזה שהממשלה לא הגיבה כלל וכלל על ירי יומיומי על תושבי עוטף עזה, למעט מספר חיסולים מצומצם (ואני לא אזכיר בכלל את ההתנתקות שהייתה טעות אסטרטגית עצומה שמשחקת תפקיד מאד משמעותי בקונפליקט הפלסטיני-ישראלי). חוץ מזה שגם ההסברה המסודרת ברחבי העולם שהייתה אמורה להתקיים – לא התקיימה. והתוצאה? חוסר מודעות על הסבל בצד הישראלי. ובנוסף ההפסד המוחץ שלנו במערכה בלבנון, 'מלחמת לבנון 2'. כמה בחורים נהרגו בגלל זלזול, רשלנות וניהול שגוי של המערכה, הן ע"י משרד הבטחון (ראשי צמרת צה"ל) והממשלה עצמה? ובשביל מה? בשביל כלום. מה היה הדבר הטוב היחיד שהשגנו במערכה ההיא? שום דבר אלא אם כן שקט זמני מהחיזבאללה נחשב כמשהו מועיל (בהנחה שבמהלך הזמן הזה הם ירכשו נשק חדש וימלאו את מאגרי הנשק הקיים). אפילו את השבויים שלנו, אלדד רגב ואהוד גולדווסר זכרונם לברכה לא קיבלנו חזרה חיים, וגם בשביל זה היינו צריכים לשלם מחיר יקר ולשחרר אלפי אסירים עם דם על הידיים לחופשי.
"עופרת יצוקה" לעומת זאת היא הדבר החכם והאמיץ ביותר ש"קדימה" עשתה עד עכשיו.
רק אתמול אולמרט אמר את הדבר החכם ביותר שלו עד כה והוא היה שלמדינת ישראל יש את הזכות להגן על עצמה ועל תושביה ואף אחד, גם לא מועצת הבטחון של האו"ם לא ישללו ממנה את הזכות הזו.
כמובן שזה עדיין לא מכפר על הטעויות שנעשו ע"י מפלגתו ועל ידיו עד עכשיו, ואני עדיין לא מתכוון לבחור בקדימה אבל זאת התחלה. בנוסף, זאת המלחמה הראשונה שאני רואה שמדינת ישראל אכן מפעילה את ההסברה הישראלית (שעדיין בחיתוליה ולא הביאה להצלחה גדולה וכמובן שלא משתווה לתעמולה העצומה שמפעיל החמאס נגדנו) וגם זאת התחלה.
אנחנו מדינה ריבונית למען השם, ויש לנו את הזכות להגן על עצמנו גם אם זה נגד החלטת מועצת האום.
האו"ם כבר פעם שניה פוקד על ישראל להפסיק את הפעולה בעזה, ולא, יוטל אמברגו על ארצנו הקטנה.
מה שבאמת מצחיק, זה שההחלטה שהאו"ם קיבל אינה רק הפסקת האש אלא גם פתיחת המעברים, שהמחבלים יכנסו חופשי לישראל – למה לא? אין שום סעיף בהחלטה שמדבר בדרך זו או אחרת על הפסקת הירי הפלסטיני על אזרחי ישראל, או שאני מפספס משהו? משום מה זה מזכיר לי את הספר הלבן השלישי של מלקולם מקדונלד, ולכן עם זאת צריכה להיות תגובה הולמת, כמו שהייתה בתקופה ההיא – תוקפנית וחד משמעית.
"להלחם בנאצים כאילו אין ספר לבן, ולהלחם בספר הלבן כאילו אין נאצים" – משפט מאד אקטואלי לסיטואציה שלנו.
ובכלל, החזקנו מעמד עד עכשיו בכל אמברגו של העולם, ונחזיק מעמד שוב, לא נקפח חיי אדם במקום, חד משמעית.
תגובות רבות בחו"ל מדברות בעיקר על העניין שצה"ל פוגע באזרחים חפים מפשע.
אז, קודם כל, אותם האזרחים לא כל כך חפים מפשע אם הם מוכנים להסתיר בתוך ביתיהם כמויות נשק אדירות, לשלוח את ילדיהם להתאבד למען אללה ולאפשר למחבלים לבצע ירי לעבר ישראל מבתיהם בהנחה שצה"ל לא יפגע בהם אם הם באיזור מאוכלס. ובכן, הגיע הזמן שנגיב על כך, עלינו להבהיר הן לחמאס והן לפלסטינים שאנחנו נשלם את המחיר, כמה גבוה שהוא לא יהיה כדי להגן על אזרחנו. גם אם המחיר הוא הרג אזרחים "חפים מפשע", רק כך הם ילמדו שלהתחבא ולבצע ירי מתוך בתי חולים, בתי קברות, בתי מגורים, בתי ספר לא יעזור להם. אם אצטרך להבעיר חצי מהעולם כדי לגרום למשפחה שלי להיות בטוחה, שאני אהיה ארור אם אני לא אעשה זאת. וזאת הגישה שמדינת ישראל צריכה להראות ב"עופרת יצוקה".
אני רוצה לסיים בהכרת תודה לחיילים שנלחמים ברצועה ובאיחולי בריאות והחלמה מהירה לפצועים שלנו.
עם זאת אני משתתף בצער המשפחות השכולות שאיבדו עולם שלם עם בניהם שנהרגו במטרה להגן עלינו, שיהיה זכרם ברוך ונשמותיהם צרורות בצרור החיים.
עלינו לזכור, שאולי אנחנו שונים, באנו מארצות שונות ולכולנו תרבויות שונות ומגוונות – כולנו אחים ועלינו להחזיק מעמד ולעודד את בנינו וחיילינו שנלחמים לבטחון שלנו.
